<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף יח.</h2>
תניא מוכר אדם את בתו לאישות ושונה, לשפחות ושונה, לאישות אחר שפחות ולא לשפחות אחר אישות, רבי שמעון אומר כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות.
<h2>דף סב:</h2>
האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום. אמר רבי חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין, והני מילי בשהוכר עוברה, ולא היא אע"ג דהוכר עובר לא, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
<h2>דף סו.</h2>
אמר לו עד אחד זינתה אשתו אין נאמן, ואי מהימן ליה כבי תרי ואפקה אפומיה, נגביה כתובתה, דלגבי דינא אין דבר בערוה פחות משני עדים, ולבתר דאפקה אסיר לאהדורה, דשויה עליה חתיכה דאיסורא. האומר אשתי זינתה אסורה עליו.
<h2>דף סט.</h2>
ר' טרפון אומר יכולין ממזרין לטהר, כיצד, ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וכשר לבא בקהל. איבעיא להו ר' טרפון לכתחילה קאמר או דיעבד קאמר, ת"ש דאושפיזכני דרבי שמלאי ממזר הוה א"ל אי קדמת אדעתין טהרתינה לבנך, אי אמרת לכתחילה קאמר שפיר, אלא אי אמרת דיעבד קאמר, מאי ניהו דאזל וגניב ומזדבן בעבד עברי, ועבד עברי בשני ר' שמלאי מי הוה והתניא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ש"מ אפילו לכתחילה קאמר, ש"מ. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון דולד במעי שפחה אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה דכתיב (יחזקאל כ"ג, כ') אשר בשר חמורים בשרם. והילכתא (ס"ח:) בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגוי ומן השפחה קרוי בנך אלא בנה.
<h2>דף עג.</h2>
וגר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין, ותניא כוותיה דרב (תוספתא פ"ה) אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת, לא הוזהרו כשירות להינשא לפסולין.
<h2>דף עז.</h2>
בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה, חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה, רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר, רבי אליעזר בן יעקב אומר גר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה, ישראל שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה, אחד גרים ואחד עבדים משוחררין עד שתהא אמם מישראל, רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה. אמר רב המנונא משמיה דעולא (ע"ה.) אומר היה רבי מאיר חייס גר עד עשרה דורות מותר בממזרת מכאן והילך אסור בממזרת. אמר רבה בר [בר] חנה אמר רבי יוחנן (ע"ח:) הלכה כרבי יוסי, ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמן כרבי אליעזר בן יעקב. אמר רב נחמן אמר לי הונא הלכה, בא לימלך מורין לו כרבי אליעזר בן יעקב, כנס אין מוציאין ממנו כרבי יוסי.
ישראל שנשא גיורת בת גרים, לכהן אין לה הפסק למעלה אבל יש לה הפסק למטה. למעלה דהויא לה גיורת שהיא פסולה לכהונה, למטה יש לה הפסק דהויא לה בת גיורת שכשירה לכהונה, דתנן ר' אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה. ישראל שנשא שפחה משוחררת בת משוחררים, לכהן אין לה הפסק למעלה אבל יש לה הפסק למטה. למעלה דהויא לה משוחררת שהיא פסולה לכהן, למטה יש לה הפסק דהויא לה בת משוחררת שהיא כשירה לכהונה, דאמר מר ישראל שנשא שפחה משוחררת בתו כשירה לכהונה. גר שנשא בת ישראל לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה בין מלמטה. למעלה דהויא לה אם אשתו של גר בת ישראל לכהונה, למטה דהויא לה בתו של גר שהיא כשירה לכהונה, דתנן גר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה. עבד משוחרר שנשא בת ישראל, לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה בין מלמטה. למעלה דהויא לה אם אשתו של עבד משוחרר בת ישראל שהיא כשירה לכהונה, למטה דהויא לה בת עבד משוחרר שהיא כשירה לכהונה, דאמר מר עבד משוחרר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה. גר שנשא גיורת בת גרים, לכהן אין לה הפסק לא למעלה ולא למטה, למעלה דהויא לה גיורת שהיא פסולה לכהונה, למטה דהויא לה בת גרים שהיא פסולה לכהונה, דתנן אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה, אבל לרבי יוסי יש לה הפסק למטה, דתנן רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה. עבד משוחרר שנשא בת משוחררין, לכהן אין לה הפסק לא למעלה ולא למטה. למעלה דהויא לה שפחה משוחררת שהיא פסולה לכהונה, למטה דהויא לה בת משוחררת שהיא פסולה לכהונה, אבל לרבי יוסי יש לה הפסק למטה, דאמר מר עבד משוחרר שנשא שפחה משוחררת בתו כשירה לכהונה. חלל שנשא בת ישראל, לכהן יש לה הפסק למעלה ואין לה הפסק למטה. למעלה דהויא לה בת ישראל שהיא כשירה לכהונה, למטה אין לה הפסק דהויא לה בת חלל זכר, דתנן בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. חללה אין לה הפסק למעלה אבל יש לה הפסק למטה. למעלה דהויא לה גרושה או חללה או חלוצה או גיורת או שפחה משוחררת שהיא פסולה לכהונה, למטה יש לה הפסק דהויא לה בת חללה, דתנן ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה. ישראל שהחזיר גרושתו משנשאת לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה בין מלמטה. למעלה דהויא לה אם גרושה שכשירה לכהונה, למטה דהויא לה בת מחזיר גרושתו שהיא כשירה לכהונה, דאמר מר (דברים ד', ד') היא תועבה ואין בניה תועבין. ישראל שנשא גרושה או חלוצה, לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה ובין מלמטה. למעלה דהויא לה אם גרושה ואם חלוצה שהיא כשירה לכהונה, למטה דהויא לה בת גרושה או בת חלוצה שהיא כשירה לכהונה, דאמר מר ישראל שנשא גרושה או חלוצה בתו כשירה לכהונה.
חללה היכי דמיא, כי דתניא איזו היא חללה כל שנולדה מן הפסולין, וקיימא לן מאי פסולין הני דאסירין לכהן, ואי עבר ונסיב להו זרעא דמוליד מיניהו הוי חלל. אין חללה אלא מאיסור כהונה בלבד, ומאי ניהו, כהן גדול דנסיב אלמנה ומיית ליה, לא תימא הא אלמנה היא ולכהן מיהא שריא, אלא מכי אזל כהן גדול עלה שויא חללה ואסירא לכהן הדיוט, וכן כהן הדיוט שנשא גרושה וחלוצה שויא חללה ובנה ובנתא חללי הויאן.
<h2>דף עז:</h2>
והילכתא אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות דעריות דחייבי כריתות נינהו, ואין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת.
<h2>דף עט:</h2>
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואילו בניה, אין צריך להביא ראייה לא על האשה ולא על הבנים. מתה ואילו בניה, מביא ראייה על הבנים ואין צריך להביא ראייה על האשה. אשה שנשאתי ממדינת הים הרי היא זו ואילו בניה, מביא ראייה על האשה ואין צריך להביא ראייה על הבנים. מתה ואילו בניה, מביא ראייה על האשה ועל הבנים.
<h2>דף פא.</h2>
והילכתא כרב דאמר מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד. אמר רב אשי מסתברא מילתיה דרב בפנויה, אבל באשת איש לא, דאם כן מוציא לעז על בניה. אמר רב מלקין על לא טובה השמועה, מר זוטרא מחית ליה אפטרא על כתפיה ומקרי ליה אל בני. אמר רבה בעלה בעיר אין בו משום ייחוד.
